מאמרים נוספים:

 

 

קשב וריכוז - סל כלים

 

 דוגמאות מעשיות מהחיים

פיתוח מודעות, הקניית ידע, והטמעת מיומנויות לצורך התפתחות אישית וקיום חיים עצמאיים

 

 

מאת ארז פיטל,

מאמן אישי מנחה קבוצות, משפחה, וזוגות

 

רוצה שהילד שלך יחווה פחות תסכולים?

רוצה שהילד שלך יסביר מה הוא מרגיש?

רוצה לקיים התארגנות בוקר רגועה?

זה אפשרי.

 

 

המאמר הזה נכתב באופן פשטני והוא ממוקד בתיווך לפעולות יום יומיות ומעשיות, בגובה העיניים ומחובר לדוגמאות מהקליניקה שמשקפות קשיים וצרכים אמיתיים.

 

בסיס התפישה:  'ללמד את הילד לדוג דגים במקום לתת לו דג', נכנה זאת: 'מיומנויות דייג חינוכיות'.

נשמע פשוט אך מורכב כל כך.  אנחנו ממהרים לכעוס על בתי הספר והמורים אשר מחנכים את ילדינו על כך שאינם מיטיבים ללמד את ילדינו כיצד ללמוד לצד ההתמקדות בתוכן הלימודי.  המציאות היא שהילדים הם שלנו.  אנו הראשונים שנדרשים לקחת אחריות ולספק להם ידע וכלים שיסייעו להם להתנהל בחיים. 

במאמר זה אציף דוגמאות וכלים להקניית המודעות, הידע והמיומנויות הרחבות הנדרשות לביצוע משימה נקודתית.

 

דוגמא מהקליניקה:

"בכל בוקר מחדש אני מנהלת ויכוח עם הבן שלי על הצורך לצחצח שיניים ולשטוף פנים.  אני מוצאת את עצמי מבקשת, צועקת, מטיחה האשמות, כועסת, בסופו של דבר זה לא נעשה אף פעם בזמן ועל פי רוב אני אצטרך לצחצח לו את השיניים במקומו"  (במקרה דנן, הילד בן 5)

 

האמצעים הנדרשים:

  • תיווך – הנגשה של המשימה לגובה העיניים של הילד שלנו.
  • דף 4 A עליו נדפיס תמונות מתבקשות.
  • מודעות והבנה לצרכים של הילד שלנו.  הוא לא עושה לנו דווקא!

 

דרך הפתרון:

הסברה – מתן סיבה למשימה.  בזמן רגוע ולא בעת הצורך של ביצוע המשימה, נשב עם הילד, ללא הפרעות חיצוניות כלל (טלפונים, טלויזיה, אחים וכו' ונא לא להתבכיין, אפשר למצוא זמן כזה גם עם שלושה ילדים רק כי מחליטים שאין דרך אחרת וצריך לעשות את זה כי בטווח הארוך זה הפתרון).  זה הזמן ליצירתיות, שימוש בספרים, קריוס ובקטוס, סיפורים דמיוניים, משחקים עם בובות ורתימת הילד לצורך שבמשימה.  אנחנו מנגישים לו בדרכים שתואמות לו את הצורך.

 

'הכנת ציוד הדייג'

אם אנחנו ברמת מודעות שמאפשרת הבנה שהילד לא יכול לקפוץ מקומה ראשונה אל הקרקע, אזי שיהיה לנו קל יותר לבצע את השלב הזה.  אם אנחנו לא שם – אין ספק שהבוקר שלנו יראה רע ולא בגלל הילד שלנו.  בדומה למתעמל בחדר כושר אשר יפתח את כושרו בקצב מסוים ובכל פעם יעלה את הרף ולא יתחיל מהרף הגבוה בבת אחת, כך אנחנו נרצה להנגיש את המשימה לילד שלנו. 

נאתר באינטרנט תמונות של:

ילד שוטף פנים.

ילד מורח משחת שיניים על מברשת. 

ילד מצחצח את שיניו.

ילד מנגב את הפנים והידיים במגבת.

נדפיס אותן על גבי דף אחד.  מוטב שיהיה דף למינציה כדי שישרוד את ההתעללויות בו בסמיכות לכיור חדר האמבטיה.  בחירת התמונות, הדפסתן וגזירתן תיהיה יצירה משותפת עם הילד.  אנחנו מתווכים לו את כלי העזר שאנחנו מייצרים עבורו.  כך גם נרתום אותו תוך שנסביר לו שהרעיון הוא לתלות את התמונות מעל הכיור / בסמוך לכיור – במקום שיהיה בגובה העיניים שלו (זה נועד לשרת אותו).  נסביר שהתמונות יזכירו לו בכל בוקר את השלבים שעליו לעשות כדי להיות בוגר ועצמאי במשימת הבוקר הראשונה שלו.

 

'יציאה לדייג ראשון'

הדייג הראשון הוא תלוי ילד.  במקרה הזה, הוא יכול להיות ליווי של שניים שלושה בקרים ועשוי להימשך אף שבוע ימים או יותר.  הכל בהתאמה לילד.  אין טוב או רע – יש את הצורך של הילד בתיווך לבדו.  בביצוע הראשוני של המשימה, נלווה את הילד בכל אחד משלבי הביצוע ונוודא שהוא הבין מה עליו לעשות.  ניתן לסייע מעט בתחילה.  זה לא הזמן לדקדק ולחפש שלמות אלא כיוון נכון.  זה הזמן לגלות איפוק וסבלנות ולספק תחושת אמון מלאה ביכולותיו של הילד.  זה הזמן להכיל טעויות ולגלות סלחנות למשל באם הילד התבלבל בשלבים או מתקשה מאוד בביצוע אחת מתת המשימות כמו מריחת המשחה על המברשת.  זה הזמן להתעלם ולא להעיר גם אם הילד מרח שכבת משחה שיכלה להספיק לכל יושבי הבית.  הדבר דורש תרגול ומצריך מיומנויות רבות ושונות, בין היתר מוטוריקה עדינה וגסה וזאת מעבר למיומנויות תפקודי הניהול שאנחנו מנסים להקנות לו כאן. 

 

'דג הזהב'

חיזוקים חיוביים - בהנחה שביצענו את השלבים הקודמים כראוי, בהכרח נגיע לשלב זה.  זה הזמן לעודד ולחזק את הילד על ביצועיו.  חיזוק הינו אמירה חיובית, מגע פיסי שמוקיר הערכה, חיוך אמיתי מכל הלב עם הערה חיובית, מדבקה שניתן להדביק על דש הבגד כאות להצלחה (זה עובד מצוין) וכל רעיון יצירתי אחר שיעלה בכם.  חשוב לשמור על פרופורציות ראויות – זה לא הזמן לקנות לילד פלייסטיישן ! כי אם לחזק אותו על רכישת המיומנות.

 

בקרה והטמעה

אט אט ובקצב אישי, הילד יפנים עוד ועוד את המיומנות ונוכל להרחיק עצמנו מהתיווך של המשימה הנקודתית הזו.  למרות זאת, נוודא לפרקים מרחוק שהמשימה מתבצעת באופן עקבי וכראוי.  במידת הצורך נתערב ונחדד את הדרוש חידוד.  בשלב מסוים נשוחח עם הילד תוך חיזוקו על הביצוע היפה שלו, על האפשרות להוריד את התמונות מאחר ולמעשה הטמיע את המשימה בהתנהלותו השוטפת והיום יומית.  כאשר נשיג את הסכמתו ותוך אמונה ביכולתו, נסיר את התמונות.  נמשיך לעקוב ולוודא שביצוע המשימה נשמר. 

 

"הלאה, צריך ללכת הלאה, לטפס למעלה ולא להירתע" – זמן למשוב חיובי לעצמך! כל הכבוד.  זה לא פשוט בכלל.  כעת יש להמשיך אל היעד הבא.  'הורות מתישה' – אמרנו?

 

 

 

הילד שלי לא משתף בחוויות היום שלו וגם אינו משתף בתחושותיו – מה עושים?

 

נשמע פשוט וטבעי אך בפועל אנו מתקשים בביצוע.  עלינו לבחור ראשית להתבונן בדבר ולהסכים להעלות אותו למודעות.  מדובר למעשה במה שקרוי בהגה המקצועית: 'מודלינג' – Modeling.  'דוגמא אישית'.  אנחנו מייצרים עבור ילדינו מודל לחיקוי.  מיותר לציין כי המודלינג מתקיים בין אם אנו מודעים לו ובין אם לאו.  לכן המודלינג עשוי להיות חיובי אך עלול בו בעת, בעיקר בהעדר מודעות, מכוונות ומאמץ, להיות שלילי.

 

דוגמאות מחוויות שכיחות שעולות בקליניקה:

"הילד שלי חוזר הביתה מבית הספר ואינו משתף במה שעבר עליו היום.  אני ממש צריכה לחלוב אותו כדי לקבל מעט מידע.  גם כשהוא חוזר מחוג או משחק עם חברים, זה מסתכם ב- 'היה בסדר'."

"הרגשות של הבן שלי מסתכמות ב- 'טוב' או 'רע'.  כל דבר שהוא עובר או מרגיש מתורגם בסופו של דבר לתחושה אחת בלבד – 'טוב' או 'רע' או שהוא רק אומר 'די.  די' ולא מאפשר לדבר אתו בכלל."

 

האמצעים הנדרשים:

  • תיווך – הנגשה של הדברים לגובה העיניים של הילד שלנו.
  • דוגמא אישית אמינה שתייצר את הפתרון הרצוי בדרך הקצרה ביותר.
  • יצירתיות, פתיחות ועקביות.

 

בקרב הורים רבים קיימת התפיסה שאסור להם לשתף את הילד בדברים קשים שהם חווים.  לדוגמא, יום קשה בעבודה, מצב רוח רע, וויכוח עם הבוס, התמודדות עם אכזבה / כישלון וכדומה.  המשמעות היא שהילד, בייחוד בשלבי הילדות המוקדמים בהם הוא תופס אותנו, הוריו כאומניפוטנטיים - קרי כל יכולים, לא נחשף לחולשותינו ולסדקים האנושיים שבנו ביוזמתנו וכך עומדת בפניו משימת חיקוי כמעט בלתי אפשרית של 'דמות מושלמת'. 

 

דרך הפתרון:

ככל שנבחר לשתף את הילד כך נקדם עבורו את הערך של שיתופיות באמצעות דוגמא אישית.  אין הכוונה בשיתוף המסקנות שעלו בישיבת ההנהלה השבועית כי אם בעיקרי סדר היום שלנו (אם ברצוננו ללמוד על סדר היום שלו), ניתן ורצוי לשקף תחושות שעלו במהלך היום (אם ברצוננו ללמוד על תחושותיו השונות).  למשל:

"ממש לפני שיצאתי מהעבודה הביתה השתתפתי בישיבה.  כשנכנסתי אליה כבר הרגשתי עייף וחשתי שמשעמם לי שם מאוד כי הנושאים לא עניינו אותי.  מאחר ולא יכולתי לעזוב את הישיבה, הייתי מתוסכל מאוד." 

"הייתי מאוכזב מאוד היום כי הכנתי עצמי לקראת פגישה ובסופו של דבר היא לא התקיימה."

"היום הסתיימה תחרות בין המחלקות בעבודה והמחלקה שלי הגיעה במקום השלישי.  קינאתי במחלקה שזכתה במקום הראשון כי הפרס הוא יום כייף וממש התאים לי לצאת ליום כייף."

מנעד הרגשות הקיימים הוא רחב מאוד וכולל בין היתר: עצב, שמחה, אכזבה, תסכול, כישלון, הצלחה, קנאה, אדישות, התרגשות, כעס, עלבון, חשש, פחד, מתח, ועוד.  ככל שנרחיב את השימוש באוצר התחושות הרחב בפני ילדינו, כך נחשוף אותם לעצם קיומן ונעודד אותם לעשות בהן שימוש מילולי בהמשך לתחושה עצמה שנובעת בספונטניות.  יש לכל המגוון מקום בקיומנו.  עלינו לתת אישור ותוקף לקיומן בחיינו.  

תזונה, אמפתיה והכנה מוקדמת בקרב בעלי סממני קש"ר

מאמרים נוספים

 

ארז פיטל 

   מאמן אישי, מנחה משפחה, זוגות, וקבוצות 

 

GlobalEx         טל: 03-6760602

ת.ד. 7639, רמת גן מיקוד 52176

ארז פיטל           ייעוץ - הדרכה - ליווי           054-2889088           pitelerez@gmail.com

שלח

שדה חובה

Thank You!

The form has been successfully sent.

שדה חובה

שדה חובה

לפרטים נוספים